בלבול בין השפות – שנדור פרנצי

מבוא: מי היה שנדור פרנצי?

שנדור פרנצי (Sándor Ferenczi, 1873-1933) היה פסיכואנליטיקאן הונגרי מבריק, אחד מתלמידיו הקרובים והאהובים ביותר של זיגמונד פרויד ואחד החלוצים המרכזיים בתחום הטראומה והטיפול הפסיכואנליטי. פרנצי היה ידוע בגישתו החמה, האמפתית והחדשנית, שהקדימה את זמנה בעשרות שנים.

במאמרו המפורסם והשנוי במחלוקת "בלבול בין השפות של המבוגרים והילדים" (Confusion of Tongues Between Adults and the Child), שהוצג לראשונה בקונגרס הפסיכואנליטי הבינלאומי ב-1932, שנה לפני מותו ,  פרנצי הציג רעיון נוגע ללב ומהפכני על מקורות הטראומה בילדות ועל דרכי ההגנה של הנפש.

המאמר הזה היה שנוי במחלוקת עזה בזמנו, שכן הוא האשים בעקיפין מבוגרים (כולל הורים) בפגיעה מינית וטראומטית בילדים, בניגוד לתיאוריה הפרוידיאנית המוקדמת שייחסה הכל לפנטזיות של הילדים עצמם. פרויד עצמו התנגד בתוקף לפרסום המאמר, אך פרנצי עמד על שלו והיום הוא נחשב לאחד המאמרים המכוננים בתחום טראומת הילדות.

שתי שפות: שפת הרוך ושפת התשוקה

פרנצי טען שהילד והמבוגר "מדברים" בשתי שפות שונות לחלוטין ושהבלבול ביניהן הוא מקור מרכזי לטראומה נפשית.

שפת הרוך (Language of Tenderness)

זוהי שפת הילד, שפה של תמימות, רכות, תלות, צורך בקרבה, במגע, בחום ובאהבה ללא תנאי. הילד מחפש:

• ביטחון רגשי

• נוכחות מרגיעה

• חום גופני לא מיני

• משחק ושמחה

• הכלה והכרה

שפת הרוך היא שפה של תלות טבעית וחפה מפשע. הילד אינו מסוגל להבין מורכבות מינית או רגשית של מבוגרים והוא פשוט זקוק לאהבה ולביטחון.

שפת התשוקה (Language of Passion)

זוהי שפת המבוגר,  שפה של עוררות מינית, תשוקה, תאווה, יחסים בוגרים ומורכבות רגשית. מבוגר שחי בשפה הזו חווה:

• משיכה מינית

• תאוות בצע רגשית

• צרכים אינטימיים בוגרים

• דחפים ורגשות מורכבים

כאשר מבוגר מתעלם מההבדל בין השפות ומגיב לשפת הרוך של הילד בשפת התשוקה למשל, בתגובה מינית, בחדירה רגשית ו/או בניצול של הצורך של הילד בקרבה נוצר בלבול בין השפות.

הבלבול: כאשר שפות מתנגשות

מה קורה כאשר השפות מתבלבלות?

כאשר הילד מביע את הצורך שלו בקרבה וברוך והוא נענה בתגובה מינית, תוקפנית או מניפולטיבית מצד מבוגר (הורה, קרוב משפחה, מורה, מטפל), נוצרת חוויה טראומטית עמוקה.

הילד אינו מסוגל להבין מה קרה. הוא לא יכול לעבד את החוויה בצורה תקינה, כי:

1. הוא לא הבין מה קרה  המבוגר הגיב ב"שפה זרה" שהילד לא מכיר

2. הוא מרגיש אשם הילד חושב שהוא גרם לדבר, שהוא רצה את זה, או ש"משהו רע" בו

3. הוא מאבד אמון בעצמו  הצורך התמים שלו הפך למשהו מבלבל, מאיים או מזיק

4. הוא מאבד אמון באחר  המבוגר שהיה אמור להגן עליו הפך למקור סכנה

החוויה הזו משבשת את תחושת הביטחון הבסיסית של הילד ומולידה בלבול עמוק בין אהבה לבין פגיעה, בין קרבה לבין חדירה.

זיהוי עם התוקף: מנגנון הישרדות

פרנצי תיאר תהליך פסיכולוגי מרתק וכואב: על מנת לשרוד, הילד מזדהה עם התוקפן. הוא מוותר על שפת הרוך שלו ומתחיל "לדבר" בשפת המבוגרים– כאילו הפנימיות שלו, הצרכים שלו, הרוך שלו, נדחקים הצידה.

הילד מסתגל למציאות המעוותת על ידי:

• השתיקה והכחשה  "זה לא קרה" או "זה לא כואב"

• לקיחת אחריות  "זו אשמתי"

• התבגרות מוקדמת הופך "קטן-גדול", מאבד תמימות

• דאגה למבוגר דואג לרגשות התוקף במקום לעצמו

• 
  

כך נוצר פיצול פנימי עמוק:

• העצמי האותנטי שרוצה אהבה, ביטחון, רוך

• העצמי המותאם שמנסה לרצות, להישאר בקשר, לשרוד- גם במחיר של ויתור עצמי מוחלט

זהו מצב שנראה באופן תדיר בקליניקה, במיוחד בקרב מטופלים שחוו פגיעה מינית או רגשית בגיל צעיר, כאשר הבשלות הפיזית והרגשית למיניות טרם התפתחה.

השפעת הבלבול על הנפש לאורך החיים

תסמינים נפשיים נפוצים

מבוגרים שחוו "בלבול בין השפות" בילדותם עלולים לחוות:

• קושי להבחין בין אהבה לבין ניצול בחירה חוזרת בבני זוג מזיקים

• בלבול בין קרבה לבין חדירה  פחד מאינטימיות או להיפך - חיפוש כפייתי אחר קרבה

• תחושת אשמה כרונית  "אני רע" או "זו אשמתי"

• פיצול בין מין לבין אהבה  חוסר יכולת לחבר בין סקסואליות לאינטימיות רגשית

• התבגרות רגשית מוקדמת  "לא הייתי ילד אף פעם"

• קושי להביע צרכים  פחד שצרכים יוחזרו באופן מזיק

• דיסוציאציה  ניתוק מהגוף, מהרגשות, מהזיכרון

דפוסי קשר מעוותים

המבוגר שחווה בלבול בין השפות בילדותו עלול לחזור על הדפוס:

• מערכות יחסים שבהן קרבה = סכנה

• ויתור על עצמיות כדי לשמור על קשר

• דאגה כפייתית לצרכי האחר, תוך התעלמות מעצמי

• קושי לומר "לא " גבולות מטושטשים

המשמעות בטיפול הפסיכותרפויטי

תפקיד המטפל: החזרה אל שפת הרוך

במסגרת הטיפול, המטפל משמש כמי שמאפשר לחזור אל שפת הרוך  אל המקום שבו אפשר שוב להרגיש בטוח, להביע צרכים ראשוניים, להיות תלוי – מבלי להתבייש, לפחד או להיפגע.

המטפל חייב:

1. לדבר בשפת הרוך  לא לחדור, לא לנצל, לא למלא צרכים אישיים

2. להכיר בבלבול  לתת שם למה שקרה בילדות

3. להבחין בין הצרכים לעזור למטופל להבין ש"רצון לקרבה" הוא לגיטימי וטבעי

4. לא לחזור על הטראומה  שמירה על גבולות מקצועיים נוקשים

5. להחזיר את הקול הפנימי  לאפשר למטופל שוב לדעת מה הוא רוצה, מה הוא מרגיש

6. 
   

ההכרה בבלבול: דרך לריפוי

ההכרה בבלבול שבין השפות ובכאב שנוצר ממנו מאפשרת ריפוי עמוק. המטופל לומד:

• להבחין בין חום ואהבה לבין ניצול או חדירה

• לבנות מחדש אמון בעצמיות הטבעית " מותר לי לרצות, לצרוך, להיות תלוי"

• להפסיק לקחת אחריות על מה שלא היה שלו

• לחזור אל הרוך  להרשות לעצמו להיות רך, תמים, פגיע ולהישאר בטוח

סיכום: שיבה אל שפת הרוך

שנדור פרנצי, בחוכמתו ובאומץ לבו, העז לדבר על מה שרבים העדיפו להתעלם ממנו  על הטראומה האמיתית שמבוגרים גורמים לילדים כאשר הם אינם מכבדים את שפת הרוך.

הבלבול בין השפות הוא אחד הפגיעויות הנפשיות העמוקות ביותר, כי הוא משבש את היכולת הבסיסית ביותר של האדם  להיות בקשר, להרגיש בטוח, לאהוב ולהיות אהוב.

בעבודה הטיפולית, כאשר המטפל מצליח להכיר בבלבול, לדבר בשפת הרוך ולהחזיר למטופל את האפשרות להיות שוב ילד  לא בפועל, אלא ברגש, בצורך, בתמימות  נוצר ריפוי אמיתי.

כפי שפרנצי לימד אותנו

הריפוי מתחיל כאשר אנחנו לומדים שוב לדבר באותה שפה  שפה של רוך, של נוכחות, של אהבה אמיתית וחפה מפשע.

מקורות

Ferenczi, S. (1933). Confusion of tongues between adults and the child: The language of tenderness and of passion. International Journal of Psychoanalysis, 30, 225-230. (פורסם לאחר מותו)

Ferenczi, S. (1988). The clinical diary of Sándor Ferenczi (J. Dupont, Ed., M. Balint & N. Z. Jackson, Trans.). Cambridge, MA: Harvard University Press.

Rachman, A. W. (1997). Sándor Ferenczi: The psychotherapist of tenderness and passion. Northvale, NJ: Jason Aronson.

Dupont, J. (Ed.). (1995). The clinical diary of Sándor Ferenczi. Cambridge, MA: Harvard University Press.

Bokanowski, T., & Lewkowicz, S. (Eds.). (2009). Sándor Ferenczi's theory of genitality and the psychoanalytic heritage. London: Karnac Books.