התקפות על חיבורים לפי וילפרד ביון

מבוא: מי היה וילפרד ביון?

וילפרד ביון (Wilfred Bion, 1897-1979) היה אחד מאבות הפסיכואנליזה המודרנית ופסיכואנליטיקאי בריטי מוביל שחולל מהפכה בהבנתנו את התהליכים הנפשיים. ביון, שהיה תלמידו של מלאני קליין, פיתח תיאוריות פורצות דרך על חשיבה, קשרים בין-אישיים ותהליכים קבוצתיים. אחת התרומות המשמעותיות ביותר שלו היא המושג "התקפות על חיבורים"    (Attacks on Linking), שתיאר לראשונה במאמרו המפורסם משנת 1959.

המושג הזה מתאר תופעה נפשית מורכבת שבה אדם מתקשה לשמור על קשר עם חוויה רגשית, מחשבה או אדם אחר  ומעדיף "להתקיף" את החיבור הזה, לפרק אותו או לנתק אותו. זו אינה התנהגות מודעת או זדונית, אלא מנגנון הגנה לא מודע שנועד להגן על הנפש מפני כאב, פגיעות ותלות.

מה הכוונה ב"התקפות על חיבורים"?

ביון הבחין שחיבור (linking) הוא יכולת יסודית של הנפש לקשר בין דברים: בין רעיון לרגש, בין חוויה אחת לחוויה אחרת, בין עצמי לאחר. יכולת החיבור הזו היא הבסיס לחשיבה למשמעות ולקשרים בין-אישיים בריאים.

אבל מה קורה כאשר החיבור עצמו הופך למאיים? כאשר אדם חווה רגשות קשים כמו כאב, תלות, פגיעות, אשמה, קנאה או תחושת חוסר אונים הוא עלול "להתקיף" את האפשרות להבין או להרגיש את אותם רגשות או את הקשר עם האדם שמפגיש אותו איתם.

במקום להתמודד עם הקשר בין הרגשה למחשבה או בינו לבין אדם אחר, הוא מנסה לפרק את החיבור בדרכים שונות:

בלבול – "אני לא מבין מה קורה לי"

ציניות – "זה לא באמת משנה"

שתיקה – הימנעות מדיבור או חשיבה

דחייה של עזרה – "אני לא צריך אף אחד"

התנתקות רגשית – "אני לא מרגיש כלום"

הכחשה – "זה לא קרה" או "זה לא כל כך נורא"

התקפות אלו הן למעשה פירוק פעיל של היכולת לחשוב, להרגיש ולהיות בקשר.

למה זה קורה? השורשים הפסיכולוגיים

פחד מתלות ופגיעות

התקפות על חיבורים נובעות בעיקרן מפחד עמוק מהתלות ומהפגיעות שבקשר. כאשר אדם למד, לרוב בילדותו המוקדמת,  שחיבור לאחר עלול להביא לכאב, אכזבה, נטישה או פגיעה, הוא עשוי לפתח הגנה פנימית שמטרתה למנוע כאב עתידי.

המסר הפנימי הוא: "אם אני לא אתחבר, לא אפגע."

אבל המחיר הוא כבד  בדידות עמוקה, ניתוק מעצמי, וחוסר יכולת ליצור משמעות.

חוויות מוקדמות של קשר כושל

ביון הדגיש את חשיבות הקשר המוקדם בין התינוק לאם. כאשר תינוק חווה מצוקה רגשית (רעב, פחד, כאב), הוא זקוק לאם שתוכל להכיל את המצוקה שלו, להבין אותה, ולהחזיר לו אותה בצורה מעובדת ומרגיעה תהליך שביון כינה "רֵווֶרי" (Reverie).

אם האם אינה מסוגלת להכיל את המצוקה  בגלל דיכאון, חרדה, או חוסר זמינות רגשית  התינוק נשאר עם רגשות לא מעובדים שהם מאיימים ובלתי נסבלים. במצב כזה ,החיבור עצמו הופך למקור איום והילד לומד שהתלות באחר מסוכנת.

המשמעות בטיפול הפסיכותרפויטי

איך זה מתבטא במרחב הטיפולי?

ביחסים טיפוליים, התקפות על חיבורים יכולות להופיע בצורות רבות:

"לא מצליח לחשוב"   המטופל מגיע למפגש ואומר "אין לי על מה לדבר" או "המוח שלי ריק"

"לא יודע" תשובות מתחמקות, חוסר בהירות

הקטנה או הפחתת ערך " זה לא ממש חשוב" או "בטח יש לך מטופלים יותר מעניינים ממני"

שכחה  שכחת פגישה, שכחת נושא חשוב שעלה בפגישה הקודמת

ביטול או התנתקות "אולי אני אפסיק לבוא" או "אני לא מרגיש שזה עוזר"

ציניות "מימלא לא משנה מה אני אגיד"

כל אלו הם ביטויים של התקפה על החיבור עם המטפל, עם החוויה הרגשית, או עם התהליך הטיפולי עצמו.

תפקיד המטפל: החזקת החיבור

המטפל הפסיכואנליטי נדרש להכיל את ההתקפות הללו מבלי להיפגע, להיעלב או לנטוש. זה אומר:

לא לקחת את ההתנתקות באופן אישי להבין שזה מנגנון הגנה, לא דחייה אמיתית

להחזיק את הקשר גם כשהמטופל מנסה לפרק אותו

לנסות להבין יחד עם המטופל מה מתרחש – "אולי קשה לך להיות כאן איתי ברגע הזה?"

לתת מילים לחוויה – "נדמה לי שיש משהו כואב שקשה לדבר עליו"

להמשיך להיות זמין גם כשנדחים

באופן זה, המטפל מספק חוויה מתקנת  חוויה שבה החיבור לא מתפרק, האדם האחר לא נעלם, והפגיעות לא מובילה לנטישה.

החשיבות הקלינית: בניית מחדש של אמון ויכולת להיות בקשר

דרך העבודה על החיבורים  בין מחשבה לרגש, ובין המטופל למטפל  נבנה מחדש אמון ויכולת להיות בקשר אמיתי.

המטופל לומד בהדרגה ש:

• אפשר להיות תלוי מבלי להיפגע

• אפשר להרגיש מבלי להישבר

• אפשר לחשוב על דברים קשים מבלי להיות מוצף

• אפשר להיות בקשר עם אחר מבלי לאבד את עצמי

זהו תהליך איטי ועדין, שדורש סבלנות, עקביות והכלה עמוקה מצד המטפל.

סיכום: מהפירוק לחיבור מחודש

התקפות על חיבורים הן אחד המנגנונים הנפשיים המורכבים והכואבים ביותר. הן משקפות פחד עמוק מפגיעות, מתלות ומכאב, והן גורמות לבדידות, ניתוק ואובדן משמעות.

בעבודה הטיפולית, כאשר המטפל מסוגל להכיל את ההתקפות האלו מבלי לנטוש את המטופל, נוצרת אפשרות לריפוי יחסים פנימיים ובין-אישיים. המטופל לומד מחדש שאפשר להיות בקשר, לחשוב, להרגיש  ולהישאר שלם.

כפי שביון לימד אותנו, היכולת לחבר היא היכולת לחיות. כשאנחנו מחזירים לאדם את היכולת הזו, אנחנו מחזירים לו את עצמו.

מקורות

Bion, W. R. (1959). Attacks on linking. International Journal of Psychoanalysis, 40, 308-315.

Bion, W. R. (1962). Learning from experience. London: Heinemann.

Bion, W. R. (1970). Attention and interpretation. London: Tavistock Publications.

Symington, J., & Symington, N. (1996). The clinical thinking of Wilfred Bion. London: Routledge.

Grotstein, J. S. (2007). A beam of intense darkness: Wilfred Bion's legacy to psychoanalysis. London: Karnac Books.